images

הנשק הגרעיני הראשון

בשנות ה-30 חלה התקדמות רבה במחקר גרעיני. בשעה שמדענים ביקשו לפענח את תעלומת הביקוע הגרעיני,  ארה”ב חששה שגרמניה של היטלר תייצר את הנשק הגרעיני הראשון. במעבדות בארה”ב מדענים עבדו מסביב לשעון כדי להיות הראשונים לצאת עם נשק שמבוסס על ביקועגרעיני.

לאחר שיפן תקפה את פרל הרבור בדצמבר 1941, הקונגרס האמריקאי הפנה משאבים רבים למחקר גרעיני ובמיוחד מחקר על חומרים ביקעים. ב-16 ביולי 1945, הצליחו מדענים לייצר במסגרת מה שנודע כפרויקט מנהטן מספיק פלוטוניום כדי לערוך את הניסוי הגרעיני הראשון שנקרא בשם הקוד “טריניטי”. עוצמת הפיצוץ הפוטנציאלית היתה שווה לזו של פצצתTNT  במשקל 20 ק”ג. אירוע זה מסמן את תחילתו של העידן האטומי.

הירושימה ונגאסקי

מלחמת העולם השניה המשיכה להשתולל. נשיא ארה”ב הארי טרומן היה מעונין בסיומה המהיר ובכניעתה של יפן. הוא הורה לתקוף את יפן. יחד עם זאת הוא רצה להראות למנהיג הסובייטי יוזף סטאלין את עוצמתו של מצבור הנשק האמריקאי – למרות העובדה שברה”מ הייתה בעלת ברית באותם זמנים.

ב-6 באוגוסט 1945, שוגרה פצצת אטום מעל גבי מפציץ שהותאם למטרה זו והושלכה מעל הירושימה. מכיוון שנעשה שימוש בנשק שלא נוסה קודם לכן היה זה יותר ניסוי מאשר מתקפה. הניסוי לא נכשל. שני שלישים מהעיר הירושימה הושמדו ומעל 140,000 אנשים נהרגו. שלושה ימים לאחר מכן פצצה אטומית נוספת הושלכה מעל העיר נגאסקי, כשהיא הורגת מעל 80,000 איש.

מספר מקרי המוות בהירושימה משתנה על פי מקור הדיווח. על פי ההערכות 70,000 איש נהרגו מיד. כמה דקות לאחר מכן נרשמו תשעה הרוגים מכל עשרה אנשים וזאת בבמרחק של חצי מייל ממוקד האירוע. בסוף 1945 מספר מקרי המוות הגיע ל- 140,000. מקרי המוות  נגרמו על ידי כוויות קשות ופציעות עקב קרינה, שהוחמרו עקב מחסור בשירותי בריאות.

הפצה של הנשק הגרעיני

ברית המועצות החלה את תוכנית המחקר הגרעיני שלה בשנות השלושים אך רק בשנת 1949 ערכה את הניסוי הגרעיני הראשון. הדבר עורר דיון ער בארצות הברית: אם לברית המועצות, מעוז הקומוניזם ומובילת המתנגדים לארצות הברית, יש נשק גרעיני, האם משתמע מכך שעל ארצות הברית לפתח נשק גרעיני בעל עוצמה גדולה יותר?

בשנות החמישים נעשתה השקעה מסיבית בפיתוח נשק גרעיני. ארצות הברית השתמשה בפצצת המימן הראשונה שלה ב-1951 וברית המועצות השתמשה בנשק זה לראשונה בשנת 1953. בריטניה הכריזה על עצמה כמעצמה גרעינית בשנת 1952 ושיגרה את פצצת המימן הראשונה שלה חמש שנים מאוחר יותר. בשנת 1958, ארצות הברית וברית המועצות הסכימו על השעיה זמנית של ניסויים גרעיניים. עקב כך הסתמנה אפשרות לקיים משא ומתן שבסופו ייחתם הסכם שיאסור ניסויים כאלה.

למרבה הצער, התפתחויות פוליטיות וצבאיות קיצרו את תקופת ההשעיה. בשנת 1960, צרפת הכריזה על עצמה כעל המעצמה הגרעינית הרביעית בגודלה וברית המועצות שגרה תוך זמן קצר 30 פצצות תוך הפרה של הסכם ההשעיה, כולל פצצה במשקל 58 מגה טון (לשם השוואה הפצצה שהושלכה על הירושימה שקלה 20 קילו טון). ארצות הברית חידשה את הניסויים הגרעיניים שלה באוקינוס השקט.

המנהיג הסוביטי ניקיטה חרוצ’וב ונשיא ארצות הברית ג’והן קנדי קרבו את העולם יותר מאי פעם למלחמה גרעינית כתוצאה ממשבר הטילים בקובה בשנת 1962. שנתיים מאוחר יותר, הרפובליקה העממית של סין שיגרה את פצצת האטום הראשונה שלה. חמש המעצמות הגרעיניות המשיכו בניסויים גרעיניים ברציפות עד שנות התשעים.

בשנת 1998, הודו ופקיסטאן הצטרפו למועדון הגרעין תוך פיתוח וניסוי פצצות משלהן. למעשה, הודו ביצעה ניסוי גרעיני “בלתי מזיק” כבר בשנת 1974. צפון קוריאה ביצעה ניסוי דומה בשנת 2006 ושוב ב-2009. ישראל, הידועה כמי שברשותה נשק גרעיני, מעולם לא ביצעה ניסוי כזה.

מירוץ החימוש במלחמה הקרה

בין שנות השישים לשנות השמונים, התרחש מירוץ חימוש אינטנסיבי בין ארצות הברית וברית המועצות שהגיע לשיאו בשנת 1986. בשנה זו מצבור הנשק הגרעיני של שתי המעצמות ביחד כלל 70,500 פריטים. עוצמתו הכוללת של נשק זה הספיקה כדי למחיקת העולם על כל יצוריו החיים 25 פעמים לערך.

ארצות הברית וברית המועצות פקחו את עיניהן וכל אחת עקבה אחר גודל המאגר של יריבתה. בכל פעם שהיה חשד שאחת מהן הגדילה את מצבור הנשק או קנתה סוג חדש של נשק, יריבתה מיד מיהרה להצטייד בהתאם. התנהלות זו הובילה למירוץ חימוש מטורף שאף לא אחת מהן יכלה לעצור מפאת החשש המתמיד שלאויב יהיה מצבור של נשק גרעיני מתקדם וחזק יותר.

שתי המעצמות כיוונו את נשקן כל אחת לשטח יריבתה, כשהוא מוכן להפעלה בהתראה של מספר דקות. המעצמות הגרעיניות השתמשו בתורה צבאית הנקראת “הרס הדדי בטוח” (Mutually Assured Destruction) או “MAD” . תורה זו הניחה שברשות הצדדים מצבור מספיק גדול של נשק גרעיני כדי להשמיד האחד את השני במקרה של התקפה גרעינית עוינת.

התסריט הצפוי היה, לדוגמא, שארצות הברית תתקוף את ברית המועצות באמצעות נשק גרעיני בעל עוצמה נמוכה. ברית המועצות תגיב מיד בהתקפה חזקה יותר, שתגרור מתקפת נגד גדולה אף יותר. התוצאה תהיה הרס הדדי בטוח. למעשה, מלחמת גרעין בקנה מידה גדול בין ארצות הברית וברית המועצות לא היתה מביאה להרס של שתי מעצמות אלה בלבד אלא להרס העולם כולו.

יוזמות לפירוק נשק

בעוד מירוץ החימוש בין שתי המעצמות הגדולות מגיע למימדים מסוכנים, התעוררו שאלות בזירה הביתית והבינלאומית. כבר בשנות השבעים החלו להיחתם בין המעצמות הסכמים ראשונים להגבלת כמות הנשק הגרעיני שברשותן: SALT I, II (Strategic Arms Limitation Treaty). ארצות הברית וברית המועצות – שהוחלפה אחר כך ברוסיה – קיימו משא ומתן כדי לקבוע את סוג הנשק שיפסל לשימוש.

האמנה הראשונה להפחתת נשק אסטרטגי  (START)בין ברית המועצות וארצות הברית שנחתם ב-1991, הגביל את מספר הפצצות הכבדות, הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים ואת הטילים הבליסטיים המשוגרים מצוללות. כן הוגבל מספר המשגריםומספר ראשי הנפץ. הוא אסר על שתי המעצמות להשתמש ביותר מ-6000 ראשי נפץ גרעיניים במספר כולל של 1600 מערכות.

האמנה השנייה להפחתת נשק אסטרטגי בין ארצות הברית לבין רוסיה שנחתמה ב-1995, מגבילה את מאגר הנשק שלהן לכמות של 3000 עד 3500 ראשי נפץ על מתקני שיגור (נשק טקטי ועודפיםאינם נכללים בספירה). בנוסף, נאסר שימוש בריבוי ראשי קרב(re-entry vehicles(multiple על טילים בליסטיים בין-יבשתיים וכן הוגבל מספר ראשי הנפץ המותרים לשימוש בטילים בליסטיים המשוגרים מצוללות ל-1700 עד 1750.

אך אמנה זו לא נכנסה לתוקף: כאשר ארצות הברית נסוגה מהאמנה נגד טילים בליסטיים ב-2002, רוסיה הכריזה למחרת היום כי START  הוא חסרתוכן . האמנה הוחלפה ב-2002 באמנה להפחתת מתקפות אסטרטגיות (SORT) הידועה גם בשם אמנת מוסקבה. אמנה זו מגבילה את מספר כלי הנשק הגרעיני של ארצות הברית ורוסיה ל-1700 עד 2200 כל אחת. היא אינה מציינת אילו ראשי נפץ יש להפחית, באיזו דרך יש להפחיתם או כיצד לוודא שהיתה ההפחתה. היא נכנסה לתוקף ב-1 ביוני 2003 ואמורה לפקוע ב-31 בדצמבר 2012.

תביעות לפירוק נשק גרעיני ולעולם נקי מנשק גרעיני מושמעות בקביעות על ידי ארגונים, מדינות ואנשים שונים. בשנת 1995 דרשה ועדת קנברה למיגור נשק גרעיני לנקוט באמצעים מידיים ונחרצים ואף הציעה דרכים לעשות זאת באופן הדרגתי. בשנת 1996כחמישים אנשי צבא ממדינות שברשותן נשק גרעיני פרסמו עצומה שהדגישה את העובדה שנשק גרעיני לא יוכל לייצר ביטחון – לאומי או בינלאומי.

הקואליציה לסדר יום חדש (NAC) בשנת 1998 היתה יוזמה שבה שבע מדינות תבעו מיגור מיידי ונחרץ של נשק גרעיני. בשנת 2003 מינתה שוודיה ועדה עצמאית לנשק להשמדה המונית והדו”ח שפרסמה בשנת 2006 כלל 60 המלצות חשובות לביטול השימוש בנשק להשמדה המונית. בינואר 2007 שרי החוץ וההגנה של ארצות הברית ג’ורג’ שולץ, וויליאם פרי, הנרי קיסינג’ר וסאם נון פרסמו שני מאמרים מפתיעים על עולם נקי מנשק גרעיני.

קיימות דוגמאות  למדינות שהיה ברשותן נשק גרעיני אך הפסיקו את השימוש בו. דרום אפריקה הינה המדינה היחידה שהיה ברשותה נשק גרעיני אך היא וויתרה עליו באופן וולונטרי כדי להצטרף לאמנה למניעת ההפצה של נשק גרעיני (NPT) כמדינה נטולת נשק כזה. אחרי התפרקותה של ברית המועצות, עדיין נותרה פרישה של נשק גרעיני בארבע מדינות עצמאיות חדשות – בלארוס, אוקראינה, רוסיה  וקזחסטן. כל הנשק הגרעיני של ברית המועצות לשעבר הועבר לרוסיה כאשר בלארוס, אוקראינה וקזחסטן בחרו להצטרף לאמנה נגד הפצת נשק גרעיני כמדינות לא גרעיניות.

מאז תחילת הפיתוח של נשק גרעיני בשנות הארבעים, היתה התנגדות חזקה בעולם לנשק הזה שעלול היה למחוק את העולם כולו על כל יצוריו החיים. מדינות לחמו. ארגונים ופעילים השתתפו בתהלוכות, השתתפו בעצרות, הפגינו ותבעו את זכותם לחיות בעולם נקי מנשק גרעיני.

מאגרי נשק גרעיני היום

הכמות המדויקת של נשק גרעיני בעולם אינה ידועה. יותר מ-128,000 ראשי נפץ גרעיניים יוצרו מאז 1945. 55% מהם יוצרו על ידי ארצות הברית ו-43% יוצרו על ידי ברית המועצות/רוסיה. על פי ההערכות ב-1986 לקראת סיום המלחמה הקרה, היו 70,500 ראשי נפץ גרעיניים בכל מצבורי הנשק בעולם.

נראה כי לחמש המעצמות הגרעיניות הרשמיות – ארה”ב, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין – אין כוונות להיפטר מהנשק הגרעיני שברשותן בעתיד הקרוב. הן עדיין סבורות כי הכרחי לשמור על יכולת הרתעה גרעינית. כיום קרוב ל-97% מכלל הנשק הגרעיני נמצא ברוסיה ובארה”ב. בערך 12,500 מכלי הנשק המצויים בארה”ב וברוסיה מוכנים לפעולה בשעה שהשאר נמצא ברזרבה או ממתין לפירוק.

גודלו של המצבור העולמי – כולל הנשק הפרוש והרזרבות –  הוערך על ידי המכון הבינלאומי למחקרי שלום בשטוקהולם ב-23,000. כמות זו הינה גדולה פי 2000 מעוצמת האש שנעשה בה שימוש במלחמת העולם השנייה – כלומר יכולת המספיקה להשמדת העולם על כל יצוריו החיים פעמים רבות וזאת למרות ההפחתה שכבר התבצעה.

המשך פיתוח ושדרוג נשק גרעיני על ידי המעצמות שולח איתות מסוכן למדינות שאין ברשותן נשק כזה. הפתרון לכך הוא שהמעצמות, ובמיוחד ארצות הברית ורוסיה שלהן מאגרים גדולים, תצאנה בהצהרה שהיפרדות מנשק גרעיני ואי הפצתו הם שני צדדים של אותו מטבע. קיומו של נשק גרעיני מאיץ את הפצתו. אקט של פירוק מלא יראה שנשק גרעיני אינו אופציה אטרקטיבית.